מבנה התודעה האנושית הוא קטגוריאלי. המחשבה משייכת כל דבר שהיא תופסת לקבוצת השתייכות כלשהי, ומפרשת אותו באמצעותה. זו הסיבה, למשל, שציפורניים גזורות או שיער גזור מעוררים חלחלה. כי הם בין שתי קטגוריות, חי ומת. והתפיסה האנושית,...

מותר לנו לבחור את האוכל שלנו מחדש בכל רגע נתון. אנחנו חופשיים לאכול כרצוננו.הבנו שאדם הוא יצור חופשי. שדיאטות לא מבינות בני אדם. הן פוגעות בחופש, בליבת החשקים, בצרכים, בתענוג. מתייסרים גם הלשון, הפה, הקיבה, הנפש והדעת.אבל...

כשם שקינוח מקומו בסוף הארוחה ובגודל קטן, כאבן יהלום על תכשיט, כך גם המגירה השמורה לקפה ועוגה, גלידה, חטיף מתוק או במלים אחרות, קודש הקודשים: הממתק היומי...ממתק יומי יש רק אחד ביום. ומכאן שמו.ברור שלא כל ארוחה יכולה להיות...

אז יש לנו גם חופש בחירה וגם עידן של שפע, מה רע לנו?אף אחד לא מדבר על זה, אבל לצד כוחות ההרס של עידן השפע והחופש הסואן לאכול מכל הבא ליד, אחד המושגים היפים שהעניקה לנו בדיוק אותה תרבות של שפע הוא: "העידון". הדרגות...

דיאטות נכשלות, גם כשהן כבר מצליחות. כל חסך שהגוף צבר, דורש פיצוי עם סיום הדיאטה. והגוף זוכר הכל. כך שדווקא ההתנזרות מעצימה את החשק. הבאג העיקרי ב"דיאטה" הוא המחזוריות שהיא מייצרת. כל דיאטה מייצרת נוסחה של חסך. כל...

ככה מתחילים. קיומנו נתון לנו כעובדה. אין לנו אפשרות לבחור אחרת. כל ניסיון לא לקבל את זה ולעשות עם זה משהו טוב, מקדם, יקבור אותנו חיים! זה הדבר היחידי שאיננו יכולים לבחור. אבל אנו יכולים לבחור מה לעשות איתו.לאהוב את גופנו....

פרק 10: מה לא לעשות& לא להתחיל מחר דיאטה. שום דיאטה. אין עוד דיאטות. אין דיאטות חדשות. כי כל דיאטה מסתיימת באיזשהו שלב (אחרת היא לא דיאטה אלא אורח חיים, מתכונת תזונתית קיומית וכו'). ובאקט הזה של סיום הדיאטה מצויה מלכודת...

רמאות עצמיתאני עליתי יום אחד על המשקל, וכשקיבלתי תוצאות שלא רציתי לשמוע מהן, העליתי בדעתי את הסברה המדהימה שכנראה השיער שלי התארך מאוד! ... (וזה המשקל העודף).העולם הזה הוא עולם השקר. ובני האדם הם יצורים שקרנים מטבעם....

תנועה שעור בתנועהלדבר בלחש וברכותבניסיון להתקרב, להתחבר להבין טוב יותר את עולם הגוף שלנו. בניסיון לעמוד שם באזור הדמדומים גוף-נפש, בשביל לפצח את התנהגות האכילה שלנו סופית, נתבונן היום במושג התנועה.  תנועה פיזית...

האוכל כנשימה- התעסקות מוגזמת באוכל חשיבה מופרזת על אוכל (מכל סוג) – הופכת לאכילה מופרזת.בדין זה גם חשיבה מופרזת על הדיאטה ומרכיביה. זה הדין בספירת קלוריות. או בלימוד תכתיבי תפריט דיאטה זו אחרת. או בתכנון והכנת...

להשלים מה שאין לך כרגע באמצעות הדמיוןלחפש סימן ורמז לסיוע מהיקוםעשה משהו, כלשהו

לא משנה מה היה אתמול. לעולם לא להתחיל יום בסגפנות. צמצום ועונש על הזלילה של אתמול. התחלת יום היא הזדמנות להודיע לגוף ולנפש: אני מקבל אותך, הכל סבבה, ממשיכים כרגיל, אנחנו ביחד בעניין הזה, בכייף ובאהבה.כל ניסיון אחר עומד להתגלות...

עקרון...: גם העין שובעתלפי עקרון השפע והתאווה גם העין אוכלת. האף מריח. ארוחה ססגונית ועשירה ממלאת את כל החושים, לא רק את הלוע. גם הצבעים והניחוחות "משביעים" וממלאים את העין. התמסרות לחוויה החושית של האוכל, לא מובילה...

יש הגיון בשיגעון. יש מקום להתפרצויות של תאווה. מותר. השאלה הגדולה היא מה עושים עם זה.אם זללתם אתמול בליל עינוגים ברומא, סימן שאתם בריאים ושמחים. אפשר למחרת או בימים הבאים ליהנות מארוחה אחת סלט. וממילא הדרך תיקח אתכם בחזרה...

כמה שזה הגיוני! כמה שזה מובן. לא רק בגלל השינוי ואימוץ תבניות חשיבה חדשות והרגלים חדשים שפשוט חייבים לעצמם זמן, אלא בגלל כוחות החיים. קדחת מתלקחת של הורמונים, רגשות, עצבים, דאגות, סערות, או שמחות, תאוות, ומגיע לי ומה לא....

אם עוד לא קיבלת כרטיס מנוי למועדון היוקרתי הזה, אז הגיע הזמן. אם גם את אוכלת "רק משהו קטן" בין הארוחות, פה ושם, חוטפת ולמלקטת ביסים קטנים, רק עוד נשנוש ועוד גרגור וכדומה - את חברת כבוד במועדון הזה. התקבלת. כאן לא סופרים...

אנשים לפעמים כל כל מבוהלים מתחושת רעב, כאילו זה משהו שחייב להיפתר בהול ולא ניתן לשאת אותו ואת המחשבה עליו. אולי זה בגלל שכמה עשרות שנים אחורה היתה באמת מצוקת רעב בעולם, והזכרון הקולקטיבי שמר אותה כמשהו מחריד ואומלל נורא....

זה הרגע שבו את לא מצליחה לעצור את האכילה. הולכת לאיבוד. מערבולת של סופה בים לכדה אותך ואת רק עושה תנועות בידיים אבל זה לא עוזר לשום דבר, רק יותר גרוע. האויב מספר אחד שלך כרגע נקרא "אם כבר אז כבר". שחררי אותו לדרכו....