עידון

המתנה הסודית של השפע

אז יש לנו גם חופש בחירה וגם עידן של שפע, מה רע לנו?

אף אחד לא מדבר על זה, אבל לצד כוחות ההרס של עידן השפע והחופש הסואן לאכול מכל הבא ליד, אחד המושגים היפים שהעניקה לנו בדיוק אותה תרבות של שפע הוא: "העידון". הדרגות הגסטרונומיות הגבוהות אליו הגיעו יצירות המופת של שפים, הביאו לעולם האוכל שלנו אפשרות חדשה של השראה, התרוממות רוח, תענוג צרוף, חוויה של משובח, התנסות במנעד איכויות וחן. 

העידון הוא ההפך מזלילה.

העידון מתון ומאופק, בעוד שהזלילה חסרת גבולות ואגרסיבית. העידון שקט, בעוד שהזלילה רועמת וכובשת כל חלקה. העידון הוא אחד המפתחות החדשים שהרווחנו בגדול. 

הזלילה נובעת ממחשבת הדיאטה באופק: נאכל היום כי מחר דיאטה.

הזלילה נובעת משגיאה בחופש הבחירה - אנרכיה במקום בחירה.

הזלילה נובעת מהתלקחות התאווה - כמו דבורה שנפלה לכד דבש השפע.

כאנושות, שום דבר לא אימן אותנו בעברנו ההיסטורי הלא רחוק, לעמוד מול כד הדבש ולהסתפק בגרגרים שעל המכסה...את העידון הזה עלינו ללמוד בכוחות עצמנו לבד, ולהנחיל אותו לילדינו. אנו דור הראשונים לעשות זאת. 

ואכן, אנחנו עושים צעדים ראשונים בכך בכל התחומים בחיינו. כשאנחנו מודעים לשפע האפשרויות לגוון את הבנזוג שכבר בחרנו, לרכוש עוד ועוד בגדים ונעליים, לצאת לעוד יותר חופשות, ללכת לעוד מסעדות, לטעום עוד דברים חדשים, לא לעזוב את מקום העבודה למרות הצעות מפתות מסביב ועוד.

נבחרנו לעידן השפע, לעידן החופש לאכול מכל העולה על רוחנו, לכן אין זה טבעי שנתנזר מדברים. אבל עלינו לסגל שיטות קיום חדשות עבורו.

מיומנות ההתנהלות בתוך השפע, חופש הבחירה, הקץ לדיאטות המחזוריות, הסידור במגירות המוח, ואימון שריר התודעה ואפילו הממתק היומי, כל אלו יביאו אתכם בהדרגה להיחשף אל העידון. את העידון אי אפשר ללמוד מקריאה או הבנה בלבד. צריך להגיע אליו בתוך התהליך. מתוך צעידה על הדרך עצמה. 

המדרגה הגבוה יותר מעידון, לא תאמינו, היא: שעמום.

אם עליתם בסולם והגעתם עד לרגע הזה, שבו אתם קוראים את המלים האלו, יש לכם סיכוי פנטסטי להכיר את אחת ההפתעות הטובות.

בעודנו מוקפים בכל כל הרבה אוכל צבעוני ומפתה, שפע וחופש, אין זה פלא שהאיזון מופיע בדמות ההפך הגמור. אוכל משעמם. לא מרגש בכלל. זה גאוני, איך לא חשבנו על זה קודם? המסלול של העידון לוקח את הקצה השני של התאווה וסחרור החושים. וממנו הגיוני להגיע גם לימים שבהם אוכלים ונהנים מסלט שקט. מירקות בתנור. מביצה קשה. שילוב של עוד ועוד ארוחות כאלו בשגרת יומנו מביאה לתוצאה נוספת:

אנחנו שוכחים מהאוכל. הוא כבר לא מעניין כל כך. סתם עוד פעולה כמו לנשום. הוא כבר לא הנושא של היום. שקט נפשי. שקט בתודעה. אנחנו נרגעים גם מהתאווה המואצת וגם ממאבקי הריסון והמצפוניים שלה. שלווה. נוחות. רוגע. האין זה מה שרצינו? האם לא זו היתה המטרה?

עת לכל דבר. אנחנו שקטים ויודעים בתוכנו, שעוד נחגוג, עוד נבלה עם אוכל טוב, יהיו לנו עוד הרבה תענוגות. אנחנו לא דואגים שהם נכחדו מחיינו. יש לנו הבטחון. אבל מנגד, אנחנו לא זקוקים לזה כאן ועכשיו. אנחנו בלי כל האטרף. השתחררנו.

מפסידים מעידן השפע - זוכים בעידון השפע