הכשלון חוגג

ממש, אבל ממש, לא מצליח לך, שוב ושוב

כמה שזה הגיוני! כמה שזה מובן. לא רק בגלל השינוי ואימוץ תבניות חשיבה חדשות והרגלים חדשים שפשוט חייבים לעצמם זמן, אלא בגלל כוחות החיים. קדחת מתלקחת של הורמונים, רגשות, עצבים, דאגות, סערות, או שמחות, תאוות, ומגיע לי ומה לא. אז כמו במחלה כרונית או וירוס עקשן, לא מוותרים! יש כאן הבנה לוחשת באוזן שהכל בסדר, ממשיכים. אין מקום לייאוש ובטח לא לאשמה, ואלו לא מהווים חלק מהמשחק שלנו. 

אז מה עושים?

אם ניסית את "איפוס המונה" - ולא עבד. וניסית את "עוד פחות" - ולא עבד. אין טעם לחזור לאיפוס המונה, כי הוא עובד רק חד פעמית, ואם הוא נשחק, אין להשתמש בו. זהירות, זו כבר כניסה לדיאטה! ודיאטה אנחנו לא רוצים.

רגע לעצור ולוודא ש"לאהוב את מה שיש", עדיין עובד. מצאת יופי גם הבוקר עם מה שיש. אולי יש בזה משהו טוב? פנים עגולות ויפות יותר? חיוניות? חפשי שוב, הפעילי את העקרון הזה ושמרי אותו חי.

עכשיו, קחי אוויר. משהו תקוע וזה אולי ייקח יותר זמן ממה שחשבת או שהיה קודם. לא חשובה בכלל הסיבה, ויש כזו. כבדי את עצמך. את מתמודדת עם חיים שלמים ולעתים זה מורכב מאוד. ואם זה ייקח יותר זמן, אז מה? מה אכפת לך? לאן את רצה? יש לך את כל החיים ואת לא חנוקה בזמן. ובכלל, מי זה זמן שהוא ינהל לך ככה את החיים?!... 

הבנת שיש כאן פאזה שנתקלת בהתנגדות, ואת עומדת לטפל בה ברכות. בסגנון killing me softly. עברי לmode של תודעה איטית. תנועה אטית וכבדה. כמו חיה עוצמתית, אטית וכבדה ומרשימה בטבע. את עומדת לנצח את זה לא במלחמת אגרופים ולא בדילוגים הפעם. את מאמצת סבלנות, קור רוח, והתבוננות.

עכשיו, את חוזרת ל"עוד פחות". אבל הפעם ביצירתיות. הדינמיות מנוקזת למישור חדש של רעיונות חדשים ואולי קופצניים, שיכולים לתמוך בה אך ורק בהפחתה יחסית של כמויות. זה לא קשה!

למשל, מחליפה פרוסת לחם בקרקר משביע. מגוונת משקאות. קונה תה בטעמים ושותה בין הארוחות. מורידה חטיף אחד שלא קריטי לך מאחה"צ. מפסיקה לאכול בלילה שעה מוקדם יותר מאתמול. מנשנשת גזר במקום תפוח מול הטלויזיה, מורידה כוס קפה אחת מתוך ה6 הרגילות שלך וכו'. זה לא קשה! 

ובכלל בכלל לא משנה מה ההיקף והכמויות של ההפחתות. זו יכולה להיות תנועה אחת קטנה ומינימלית במשך היום, או בכל ארוחה כל שעה. לא חשוב. רק מה שאת מסוגלת לו כרגע, היום, עכשיו. בלי שום ביקורת או שיפוט. בית המשפט נסגר עד להודעה חדשה. יצא לחופשה. לא הודיעו מתי חוזרים הדיינים. ממש נורא ואיום.

 ואת יודעת שאת עקשנית, ולא מוותרת, והולכת שקטה בדרך שלך. את יודעת שאת צועדת על השביל ולא נשמטת ממנו הצידה. וזו ידיעה רדיקלית! זה אחרת לגמרי להכריז על כשלון ולצאת מהמירוץ. זה ההפך מלהתחיל מחר מחדש דיאטה. זה ההפך ממחזוריות והתחלות וסיומים שלא נגמרים. זה שקט. זה לא עצבני. זו דרך. ודרך מוליכה את הצועד עליה. היא יודעת את הדרך. לעתים טוב מהצועדבה. היא מתמשכת. היא מתמידה בלהיות. וכזאת את.