ידע

ידע הוא בסיס לכל. הכר את לוח הקלוריות - ואז, שכח ממנו.

כמנהלי התזונה הבלעדיים של עצמנו, איך נקבל החלטות מה ומתי וכמה לאכול, ללא שום הבנה בתחום? ידע הוא משאב ראשון וחיוני לקבלת החלטות טובה. הנתונים אינם מספיקים, אך הם הבסיס.

עברו וזיכרו את טבלת הקלוריות הבסיסית. אך לעולם לא בכדי לספור קלוריות! אלא בשביל לבחור יותר נכון מה טוב עבורנו, לסדר טוב יותר את ההעדפות שלנו. הידיעה הזו צריכה להימצא אי שם מאחורי הראש שלנו. ברקע המחשבתי שלנו. לא להשתלט כגורם מקבל החלטות ראשי, אבל בהחלט סוג של מודעות למה שאנו בוחרים ועושים. מודעות מאפשרת לנו בחירה חופשית מתוך מקום מפוכח.  

לוח הקלוריות ואני

כל דיאטה המבוססת על שיטת ספירה של האוכל היומי, מובילה לדד אנד. הניסיון הזה לעשות מתמטיזציה לאכילה איננו אנושי, הוא מפריע לזרימה הטבעית של האכילה בחיים, צורך הרבה אנרגיה, תוך הפעלה מתמדת של החישוב במוח, מייגע, מצריך התעסקות רבה באוכל. והכי גרוע, מביא שואה פנימית עם כל סטייה מטבלה, בשעה שאין דבר ודאי יותר מהסטיות שבדרך!

תארו לכם שמישהו היה מתיימר לעשות תוכנית דומה לגבי הנשימות שלנו? עד מתי נשתוק כלפי כל דבר טבעי, שהתרבות שלנו הופכת למוטציה? כבר אי אפשר לאכול בשקט?

לא רק שהדבר מייגע ואובססיבי, אלא ששיטות אלו מעכירות בהכרח את מצב רוחנו. הן הופכות אותנו למנהלי חשבונות קטנוניים עם שפם, המהלכים כל היום עם פנקס קטן ביד. רס"רים זורעי כפייה. נוזפי מבט. גם בימים טובים שהפנקס מראה שהצלחנו לעמוד במשימה, שמחתנו מפוקפקת, זמנית וכפופה לחישוב שלעולם לא נגמר. "שנת המס" שלנו מסתיימת בנצח – אז איך נדע אי פעם אם אנו ברווח או הפסד? 

בגלל שאנחנו כל כך אנושיים, בסופו של דבר, תמיד נסטה מהמותר.  וכל סטייה נראית ככשלון מיידי מהחשבון, וגוררת רגשות תיסכול מצטברים. אשר הם מצידם גוררים מנגנון שלם והרסני של תגובות נגד.  

אם צריכה להימצא דרך להתמודד עם אכילת יתר, הרי איננה בסירוס ובנגוד לטבעיות האנושית! ההפך, יש לשחזר את הטבע האנושי היסודי, האינסטינקטים הבסיסיים של שובע ורעב. המקום הבראשיתי של האוכל לא כשק האיגרוף של חיינו, אלא כצורך קיומי מהנה. 

המטרה שלנו בכל הנוגע ללוח הקלוריות היא לקבל ממנו ידע, על מנת שנוכל לקבל החלטות על בסיס רחב יותר, ולא על בסיס בורות. באמצעותו נוכל לשקול את סדרי העדיפיות שלנו בדרך שהכי תתאים לנו.