רק לא דיאטה

דיאטות נכשלות, גם כשהן כבר מצליחות. כל חסך שהגוף צבר, דורש פיצוי עם סיום הדיאטה. והגוף זוכר הכל. כך שדווקא ההתנזרות מעצימה את החשק. 

הבאג העיקרי ב"דיאטה" הוא המחזוריות שהיא מייצרת. כל דיאטה מייצרת נוסחה של חסך. כל חסך מוביל לפיצוי. כל דיאטה גם מוגבלת בזמן. ואורך החיים שאחריה, חזק ואימתני יותר ממנה. כל דיאטה היא מלכודת. בתוכה כלוא קורבן סובל, המחכה לפרוץ החוצה ממנה. וכמו במשל השועל והכרם, ייצא כמו שנכנס.

איסורים, התנזרות והגבלות מעוררים את הרצון לחטוא. כשאנחנו מטילים הגבלות על עצמנו, הם מיד יתחילו להדהד בראשנו ולא יתנו לנו מנוחה עד שנספק דווקא אותם. דווקא כשאומרים לנו  שאסור לאכול פירות, פתאום בא לנו פירות, בשעה שבימים כתיקונם לא היינו חומדים פירות כלל. הטלת איסור על משהו הופכת אותו למושא. הוא מתהווה באחת לאובייקט. הוא נהיה ל ISSUE . הוא מתחיל לצרוך אנרגיה מחשבתית וגופנית. לתפוש מקום בתודעה. לנקר במוח. לזמזם על יד האוזן. הוא נהיה. ושוב אי אפשר להתעלם ממנו. הדרך היחידה להרגיע אותו היא למלא את הדחף הזה שהוא מוליד. וכמובן, זו רגיעה זמנית. שאחריה הכל חוזר חלילה במחזוריות. "הרעב משביעו, השובע מרעיבו" כדברי חז"ל על תלמיד חכם. 

דיאטה כיום היא אשלייה מסוכנת. בעצם המושג שלה נח פתרון לכאורה, ולכן האנשים, המוסדות והתרבות שרויים בתרדמה. עוצמים עין. לא רואים את הפח שנפלו לתוכו.

לכן, אין כזה דבר דיאטה. 

המושג הזה, המגלם בחובו הבטחה לכאורה להרזייה, הוא מושג שפקע. לא בגלל שאין שמנים, אלא משום שלא הוא הפתרון להשמנה. הטעות האיומה הזו, שנראית כה תמימה. כאילו בסוף תהליך השמנה, כל מה שצריך לעשות זה בסך הכל דיאטה והכל יהיה בסדר... היא שקר.

העובדות והנתונים בכל רחבי העולם מוכיחים שדיאטות גורמות להחמרת ההשמנה, ולא ההפך. את הצלחתן של הדיאטות ניתן ליחס לשילוב מסוכן: השם המנוגד להשמנה שזכו בו, מעין כותרת וכתר לראשן. התקווה שהן תפוסות בה כמו קולר, הכמיהה העקשנית לרזון מעניקה להן זכות קיום בלתי מעורערת. אשליית הבחירה החופשית של בני דורנו, ההאמנה שאני אדון לחיי. תעשיית הכסף וגניבת הדעת המסחרית של הדיאטות. וברקע האקסיומה של "לכל בעיה יש פתרון" שבני האדם כל כך אוהבים.

עובדה אחת משותפת לכל אופנות הדיאטה: ההרזייה לפיהן, במידה והיא מצליחה, היא זמנית.

שלום ולא להתראות:

ביי לבטוי: "נזלול היום כי מחר דיאטה". תודה לאל, אנו משתחררים מהצורך להתנפל על אוכל מסביבנו. הוא יהיה כאן גם מחר. נמשיך מחר.

המנוע הזה שמאיץ בנו לאכול יותר ממה שאנחנו רוצים וצריכים, ניזון מהדלק של מושג הדיאטה. כל עוד יש דיאטה באוויר - יש גם זלילה, מחשש לאבדן ההזדמנות, הרגע הזה המאפשר, שמחר כבר לא יהיה לנו.

"הדרך הטובה ביותר לחסל פיתויים היא להתמסר אליהם"/ אוסקר ויילד

אדם הוא יצור חופשי. אזיקים ורסן הם בניגוד לטבעו. מי שחי בעבדות, בכפייה, בכלא, בגטו, מחפש דרכים לחופש מחשבתו. דיאטות לא מבינות בני אדם. הן פוגעות בחופש, בליבת החשקים, בצרכים, בתענוג. מתייסרים גם הלשון, הפה, הקיבה, הנפש והדעת.

בעידן שבו אנו חיים כיום יש תרבות שפע של צריכת מזון. שפע גירויים, פיתויים ומוצרים. התרבות מאופיינת בהצפה באוכל. לא תמיד זה היה כך. למסחר העולמי, כמו גם לנו, אין שום גבולות גיאוגרפיים. וכוחות שוק אימתניים מזרימים לתוך חיינו מבחר, תחרות, פיתויים, כמויות וחשיפה מתמדת לאוכל. אלו משליטים קודים תרבותיים וחברתיים המושתתים על אוכל. תרבות האוכל היא גם שוויונית, ההשמנה יפה לכל כיס. הולכים ופוחתים האזורים בכדור הארץ בהם יש בעיה להשמין, ובארה"ב הוכרזה ההשמנה, כ"מחלת המאה".

במקביל, התפתחו  גם כל ערוצי ההרזייה. אלא שמסתבר, כי גם אלו מכונות משומנות של תעשיית כסף, לא פחות מאלו שגורמים לנו להשמין, ושיקוליהם המסחריים עמהם. העצוב בכך הוא, שהם מפתים אותנו באותן שיטות של אלו אשר פיתו אותנו להשמין. הם פורטים על מיתרי החולשות, הרגשות והכמיהות שלנו. 

אנו נופלים קורבן לעולם של פיתויים מכאן ומכאן. 

נולדנו לעידן השפע, לכן אין זה טבעי שנתנזר מדברים. למדו את עצמכם ואת ילדיכם לחיות בתוך שפע. לעמוד מולו ולהתפייס עמו. לחיות עמו בטוב. ארונות המטבח שלנו מלאים תמיד בכל טוב. לא ניצור חסך. ההפך, שפע בכל מקום, ובתוכו וביחד אתו אנחנו רוצים ללמוד לחיות.

חתיכת השפע היא עקרון פעולה יסודי, אתו מתחילים איתו את היום בכל בוקר. גם היום. כל האפשרויות פתוחות בפני...