לאהוב אוכל

שמנים דווקא לא אוהבים אוכל

שמנים נוהגים להתריס בפני שאני לא אוהבת אוכל כמוהם. ההפך הוא הנכון. מי שבאמת אוהב אוכל לא יכול להשמין. איך זה? הנה ההוכחה: נסכים שאוכל הוא אחד מתענוגות החיים. להתענג פירושו להינות מכל ביס. ליהנות מכל ביס פירושו לקחת אותו לאט ולמצות כל ביס קטן. וכשאוכלים לאט ובביסים קטנים, אוכלים פחות. ולכן המסקנה: אוהבי האוכל מתענגים עליו ולכן אוכלים מעט.

ואילו בפועל אנו עדים לתופעה ההפוכה: אכילה משמשת כל כך הרבה צרכים מלבד ההנאה מאוכל לשמה. במקום אהבה לאוכל מדובר בנטייה פשוטה לאכילה. התנפלות חטופה על כמות לא מבוקרת של אוכל היא להט, שרבים טועים לבלבל אותו עם אהבת האוכל. האמנם כך נראית אהבה? האם אנחנו מתנפלים כך על כל דבר שאנחנו אוהבים? בדחף עצום, ללא רחמים ובלי לקחת רגע אוויר ליהנות ממנו?

דווקא שמנים לא מכבדים את האוכל, נוהגים בו בגסות, לא מתרכזים בשעת אכילה, מגרגרים ממנו כל הזמן לכל מצב רוח, מנצלים אותו לצרכים שונים ועושים בו שמוש למצבים מגוונים, הכל מלבד הנאה צרופה.

יתר על כן, אותה "תפישת תענוג" של האוכל, כאהבה תמימה של הדבר עצמו, היתה יכולה למנוע משק החבטות הקרוי "האוכל" להפוך לכלי רגשי, חזית להטחת יצרים כתסכול, פחד, עצב, בדידות וכדומה. כל אותם כלי ביטוי לנפש מיוסרת המלבים את כמות האכילה וההתפרעות הבלתי מרוסנת בה. אלו שזוכים לכותרת האלגנטית המטעה "אוהבי האוכל". ובכן, אולי אתם אוהבים, אבל לא את האוכל. "האהבה" הזו לאוכל, מלווה תמיד בצוות ענישה ויסורי נפש, כאילו מדובר במאהבת חוטאת. איזה מן סיפור על אהבה וחושך היה דרוש להמציא כאן, רק כדי להכשיר בלבול סדרתי?!

מנגד, לצד השימוש באוכל למטרות, שאין להן כלום עם תענוג או אהבה, יצרנו מסעות אימה של דיאטות כחושות, שלימדו אותנו כהוגן עד כמה אפשר לסבול באמת מאוכל - ירוק, עלעלי, ויבש. בגדר טעות רודפת טעות. לא אהבה לא שלום ולא חסד. אין מקום לסבול מאוכל לא טעים, דל ולא מספק, ממש כשם שאין מקום להטיח דווקא באוכל את קלישאת האהבה. בואו נהיה אוהבי אוכל. אבל לאהוב באמת, זה גם לכבד, להתענג לאט ובשקט. כאוהבים אין לנו עניין להשתמש באכילה למטרות שאינן אוכל. "לנצל" את האוכל כפקק למצבי תסכול, בדידות או שעמום.

עקרון האהבה אומר, שאנחנו אוכלים בתשומת לב והנאה שלמה. לא אוכלים "על הדרך". לא מחסלים עוגיות במכונית, לא בורקסים בישיבת עבודה, ולא פיצוחים מול הטלוויזיה. אין אוכל סתם. ברקע. תענוג, בדומה לאושר, הוא דבר מאוזן. יש לו גל, אבל יש לו בלמים טבעיים. הוא משרה שלווה. אובססיה וגרגרנות אינם חלק מתענוגות החיים, הם סטייה. אנושית. מובנת. אבל בגדר טעות.

עקרון אהבת האוכל פותח את ההבנה ובדיקה מחדש של מה אתם עושים בשעת הארוחה. אתם מתנפלים על האוכל? זה הזמן לעצור, להאט, ולגלות את האהבה לאוכל מחדש. כבר תראו בעצמכם מה יקרה כתוצאה מכך...

עקרון...: האיטיות.

כאשר אנחנו נהנים מאוכל, אנחנו לא זוללים אותו. כך אנחנו מגלים שאין שום טעם לאכול בעמידה. או לאכול עוגה באמצע הנהיגה. עוד מעט נגיע הביתה, נכין כוס קפה, נשב בנחת ונלווה אותה עם פרוסת העוגה ששמרנו. עקרון זה שומר ומווסת לנו את כמות האוכל שנכניס בסופו של דבר לגוף, וגם מוודא שלא אבדנו את המטרה ליהנות מהאוכל. ליהנות ממשהו, למצות את ההנאה בו, זה לעשות אותו לאט.      

להתעקש על ההנאה מהאוכל. הנאה שלמה אמתית. להנאה שלמה והרמונית לא חובר בד"כ טרוף. תענוג הוא דבר מתון ומאוזן.