קצת רעב מה קרה

מה ההיסטריה סביב תחושה קלה של רעב מדי פעם?

אנשים לפעמים כל כל מבוהלים מתחושת רעב, כאילו זה משהו שחייב להיפתר בהול ולא ניתן לשאת אותו ואת המחשבה עליו. אולי זה בגלל שכמה עשרות שנים אחורה היתה באמת מצוקת רעב בעולם, והזכרון הקולקטיבי שמר אותה כמשהו מחריד ואומלל נורא. עינוי. השפלה. משהו שהתחבר למצוקה אנושית או אפילו טראומה תרבותית. אבל אנחנו כבר לא שם היום, לא בעולם המערבי המתקדם. והחדשות הטובות, והישנות מאוד עבור המודטים בתרבויות המזרח, הזן ואחרים, הן שרעב הוא לא דבר רע.

אפשר לשאת רעב. תבדקי. לא תמותי מקצת רעב. 

מרגישה רעבה? יופי. תישארי עם זה קצת. תתחילי להתרגל לזה ולרעיון. עם הזמן, גם לא תשימי לב לזה בכלל. וגם לא תחושי רעב ככול שהתזונה שלך תשתנה. והרגלי האכילה שלך ישתנו. זה יעבור וייספג לתוך מציאות חדשה שתבוא במקום הישנה שלך.

תתידדי עם תחושת רעב. הכירי אותה. התפייסי איתה. ונסי למתוח מפעם לפעם את השהות שלה אצלך וגם את תכיפות הביקורים שלה אצלך.

בעדינות. בעדינות. כרגיל אצלנו, אין מה להסתער על הגוף.