דיאטה, אין כזה דבר
דיאטות לא מבינות בני אדם
מושג הדיאטה טומן בחובו הבטחה לכאורה להרזייה. רעיון שפקע. לא בגלל שאין אנשים שמנים, אלא משום שלא הדיאטה היא הפתרון להשמנה. הטעות האיומה הזו, שנראית כה תמימה. כאילו בסוף תהליך השמנה, כל מה שצריך לעשות זה בסך הכל דיאטה והכל יהיה בסדר... היא שקר!
העובדות והנתונים בכל רחבי העולם מוכיחים סטטיסטית, שדיאטות גורמות להחמרת ההשמנה, ולא ההפך.
את הצלחתו התדמיתית של מושג "הדיאטה" ניתן להבין ככה:
הוא מתהדר בשם המנוגד להשמנה, מעין כותרת חגיגית ומבטיחה. אליו מתקשרת הילת התקווה, שהיא דחף אנושי בסיסי. הכמיהה העקשנית לרזות מעניקה למושג הדיאטה זכות קיום בלתי מעורערת. לצד, אשליית הבחירה החופשית של בני דורנו. התחושה שאני אדון לחיי. נוסיף לכך את גניבת הדעת של תעשיית הדיאטות. ולבסוף, האקסיומה של "לכל בעיה יש פתרון" שבני האדם כל כך אוהבים להאמין בה. אבל האמת היא ש:
דיאטות נכשלות, גם כשהן כבר מצליחות.
כל חסך שהגוף צבר, דורש פיצוי מיד עם סיום הדיאטה. והגוף זוכר הכל. כך שדווקא ההתנזרות מעצימה את החשק. עקרון השפע הראשון ב"חתיכות", שם סוף לכשל הזה. והעקרון שני של אין יותר דיאטות, מסיר את המגבלות הנובעות מכל דיאטה מכל סוג שהוא. פשוט, יש שפע ומותר לאכול מהכל.
הבאג העיקרי ב"דיאטה" היא מלכודת המחזוריות שהיא מייצרת, הנה ההוכחה:
- כל דיאטה מייצרת סוג של חסך
- כל חסך מוביל לפיצוי
- כל דיאטה מוגבלת בזמן
- הזמן שאחרי הדיאטה ארוך יותר מזמן הדיאטה
- ולכן: כל דיאטה תסתיים בפיצוי מתמשך שיוביל להשמנה בטוחה
אין ספק שהחיים אחרי הדיאטה, חזקים, ארוכים ואימתניים יותר ממנה. ולכן, דיאטה היא מלכודת. בתוכה כלוא קורבן סובל, המחכה לפרוץ החוצה ממנה. וכמו במשל השועל והכרם, ייצא כמו שנכנס.
עובדה אחת משותפת לכל אופנות הדיאטה: ההרזייה לפיהן, במידה והיא מצליחה, היא זמנית. דיאטה היא אשליה מסוכנת. בעצם המושג שלה נח פתרון לכאורה, ולכן האנשים, המוסדות והתרבות, שרויים בתרדמה. עוצמים עין. לא רואים את הפח שנפלו לתוכו.
אז שלום ולא להתראות.
וגם ביי לבטוי: "נזלול היום כי מחר דיאטה".
תודה לאל, אנו משתחררים מהצורך להתנפל על אוכל מסביבנו. הוא יהיה כאן גם מחר. אין מה להתנפל בתחושת הזדמנות, נמשיך לאכול בכייף גם מחר. המנוע שמאיץ בנו לאכול יותר ממה שאנחנו רוצים וצריכים, ניזון מהדלק של מושג הדיאטה. מהצל שלו, ההולך אתנו לכל מקום. כל עוד יש דיאטה באוויר - יש גם זלילה. חשש לאבדן ההזדמנות. רגע שמאפשר אושר שכזה, שמחר כבר לא יהיה לנו.
כל עוד יש דיאטות, יש גם תחושה של הזדמנות שלא תחזור, לנצל את הרגע, לטרוף.
וכך בקלות מתפתחת תופעה של הסתערות ותאווה. מתינות, בטחון ושקט מגיעים כשכבר אין מה לדאוג. בהחלט מרגיע לדעת שכל השפע הזה יהיה כאן גם מחר, ובכך לחסל את הצורך בהסתערות על אוכלץ
דיאטות לא מבינות בני אדם.
הן פוגעות בחופש, בליבת החשקים, בצרכים, בתענוג. מתייסרים גם הלשון, הפה, הקיבה, הנפש והדעת. והתוצאה מכך הרסנית כפי שוודאי חוויתם בעצמכם, ויש להניח שיותר מפעם אחת.
תכל'ס מה עושים?
לא מתחילים שום דיאטה חדשה, לא ממחר ולא בכלל.
