רמאות עצמית

רמאות עצמית

אני עליתי יום אחד על המשקל, וכשקיבלתי תוצאות שלא רציתי לשמוע מהן, העליתי בדעתי את הסברה המדהימה שכנראה השיער שלי התארך מאוד! ... (וזה המשקל העודף).

העולם הזה הוא עולם השקר. ובני האדם הם יצורים שקרנים מטבעם. אבל הכי הכי שקרנים אנו לעצמנו. זה פשוט מופת. מה שאנחנו מסוגלים לספר לעצמנו, רק בכדי לא לעמוד מול האמת מהוה את עיקר המסה הקיומית של האדם.

משום כך, אנו נוהגים לאמר שהאמת "טופחת" על פנינו, ואנו "מגלים" את האמת, או שהיא "יצאה לאור", כי היא לרוב נסתרת, בחושך. משום כך "צריך אומץ להיות אמיתי", ואנו שואלים "מה אתה רוצה באמת?", ואומרים "אבל  בתוך תוכי תמיד ידעתי", כאילו שכלפי חוץ נהגתי אחרת.  המלים שלנו מכזבות לעתים קרובות מאד. אנו קוראים בשם "אהבה" גם למישהו שתוך זמן קצר לא נראה ממטר. אנו מבטיחים דברים בעלי חזון ומשמעות, ומתחרטים. ומנגד אנו חווים הרבה אכזבות מכל עבר, מאותן סבות בדיוק. את האידאלים שלנו עוטפת מציאות מלאת חולשות.

בכל מה שנוגע לאוכל, לא יימנו מרוב הסיפורים והמעשיות שאנו מלעיטים את עצמנו בתוכם. כגודל החולשה, הכאב, התסכול – כן גודל ההדחקה והשקר העצמי.

הרשו לי לשאול אתכם מי הבטיח לכם מה? האם שיקרה הדיאטנית בקופת חולים כשהמליצה לכם על תפריט דל קלוריות ומגוון? האם שיקרו לכם בבית הטבע כשקניתם תוסף תזונה עתיר סיבים? אני מניחה שלא. זה עובד לאחרים, אבל לא לכם? מה אם כן התקלה?

בטח: אצלכם זה גנטיקה. מחלות מיוחדות במינן. גורל. לחץ בעבודה. מצב זמני. תקופת מעבר. עניין של מבנה גוף. הפסקת עישון. השמנתם רק בחגים. מהי התשובה? מישהו יודע?

משהו בתוכנו! זה אנחנו – ולא הם!

אנו מסוגלים לאמר לעצמנו "אני לא מבין מה לא בסדר אכלתי כל השבוע רק חסה ועוד עליתי במשקל" בשעה שהאמת היא שפילחנו בלי סוף מהצד כתוספות לחסה. אנו אומרים לעצמנו

• "שלהרזות יותר מדי לא יפה לנו בכלל, כי אז אנו יורדים בפנים"
• "אצל שמנים חילוף החומרים פחות טוב"
• "בטיולים לא צריך לשמור"
• "עוברת עלי תקופה קשה"
• "אין לי מבנה גוף של רזה"
• "עדיף להיות שמן ושמח במקום רזה ועצוב"
• "כשאני מחליט אני תוך חודש מוריד את זה, פשוט כרגע לא מתאים לי"
• "בשבוע הבא אני מתחיל דיאטה"
• "כרגע סיימתי דיאטה והצלחתי, אז מגיע לי"
• "אני חייבת משהו בפה מול הטלוויזיה"
• "יש אנשים שאוכלים כל מה שהם רוצים ולא משמינים, ואצלי הדבר הכי קטן שאני מכניס לפה אני מיד עולה במשקל"
• "בעבודה הזאת אין לי תנאים לשמור על דיאטה"

למישהו יש עוד דוגמאות?

הרמאות העצמית היא אחד המהמורות היותר גדולות, שעלינו לגבור עליהם.

גם כשאנו יושבים כאן היום, נשקר, קרוב לודאי מבלי לדעת כלל שאנו עושים זאת. זו טיב השל רמאות עצמית – היא מרמה את עצמנו! אז איך נדע את האמת? לא נדע.

אבל יש לה סימן היכר פשוט מאוד. שהעניינים לא מתקדמים בכיוון הרצוי. לא רזינו מספיק. כך המציאות, בתבונה משלה, שבה ומאותת לכם לבדוק מחדש את המשפטים שלכם.

נתכוון לה ותו לא. נתאמן. נשאף. נשכלל את עצמנו. נצהיר שנהיה מסוגלים לשאת אותה אם תצא לאור.

דמיון מודרך, נדמה עצמנו הכי גרוע שיכול להיות. ואז –

אז ה?!

כאשר נרגיש מספיק בטחון בעצמנו היא כבר תמצא לאור.

כאן אנו פוגשים את תמצית הכל: הפחד. 

במצב בו זיהינו רמאות עצמית, או שיש לנו חשד כזה נקטו באקט "איפוס המונה."